סיפורו של כפר סירקין

בשנת 1933 התחילה מחלקת השיכון במועצת פועלי פתח תקוה לטפל ברעיון של הקמת שכונה ממזרח לעיר. השם המוצע היה ״שכונת עובדים ליד פג'ה״. בניגוד למקובל, הוצע לקבוע שגודל כל יחידה יהיה 5 דונם, כדי שהיחידה תהיה משק עזר שיסייע לכלכלת המשפחה.

בשנת 1934 החלה ההרשמה לשכונה החדשה. הנרשמים התבקשו לשלם דמי רישום על סך של 20 לא״י (לירה ארץ ישראלית), ומחיר יחידה של 5 דונם נקבע ל־42 לא״י. באותה שנה נחתם הסכם הרכישה מהבעלים, האפנדי עומר אל-ביתר. השטח המיועד נמצא באדמות הכפרים הערביים אל מזרע ופדג'ה.

באסיפת חברים הוחלט לתת ליישוב את השם ״כפר סירקין״, על שם ד״ר נחמן סירקין, מראשי תנועת העבודה הציונית העולמית. לאחר משא ומתן הוחלט לצרף את חברי ״מימוניה״, אגודה של עולים חדשים מגרמניה, ובהמשך התקיימה הגרלה של 175 המגרשים הראשונים. מאוחר יותר הוגרלו 9 מגרשים נוספים.

בשנת 1935 הוחלט להעביר את אדמות כפר סירקין לרשות הקרן הקיימת לישראל (קק״ל), וזאת בשל הקשיים הכספיים של החברים. בתמורה התחייבה הקק״ל לשלם את יתרת החוב עבור הקרקע, וחברי הכפר קיבלו פטור מדמי חכירה למשך 10 שנים.

במרוצת השנה עלו כחמישים משפחות נוספות. רוב הבתים היו במתכונת של מטבח ושני חדרים; השירותים והמקלחת היו במבנים ארעיים בחצר. בשנה זו נוסדה אגודת כפר סירקין.

בשנת 1939 הצטרף כפר סירקין ל״תנועת הארגונים והמושבים״, לימים תנועת המושבים.

בראשית קיומו של הכפר, מרבית התושבים התפרנסו מחקלאות זעירה של גינות ירק, ממספר תרנגולות ועיזים — כתוספת לעבודות החוץ. בשנות הארבעים זנחו חלק מחברי הכפר את עבודות החוץ והחלו להתפרנס ממשק חקלאי. בתקופה זו התפתחו לולים, רפתות ודירי עיזים, כולם בהיקף גדול.

בשנת 1949, עם תוספת השטח, התרחבה הפעילות החקלאית וכללה גידולי ירקות ומטעים של פרי הדר, אפרסקים, שסק ועוד. בשנות השבעים חוסלו מרבית הלולים והרפתות בכפר.

לאורך השנים, לקחו תושבי הכפר חלק בהגנת היישוב והאזור. בתקופת המאורעות (בשנים 1936–1939) נבנו בכפר עמדות ירי קרקעיות ועמדות ירי על גגות בתים. בהמשך נחפר סליק של ההגנה במחסן ״גדיש״, וחדר הדואר שימש כעמדת מטה ההגנה באזור.